שפת החיות

רוב בעלי החיים מתקשרים בינם לבין עצמם ע"י קולות, תנועות גוף או שינוי צבע העור  לצורך התראה ואיום או איתות על מקורות מזון. אלה אמצעי תקשורת מורכבים אבל האם זו שפה?

לא קל לפענח את שפתם של בעלי החיים. וגם אם היה מילון שכזה, האם באמת היינו מבינים אותם? מקובל לחשוב שתקשורת בעלי חיים היא שפה חושית אפקטיבית לתקשור פחד, התרגשות, כעס, וסכנה.

בעלי חיים בהחלט מעבירים מידע ביניהם באופן שהמתקשר מנסה להשפיע על התנהגותו של מקבל המידע. אבל האם ניתן להגדיר זאת כשפה?

הישרדותה של הכוורת תלויה בתקשורת יעילה בין הדבורים ומגדלי דבורים עוד לפני מאות שנים הבחינו בריקוד הדבורים והעריכו שהוא מיועד לצרכי תקשורת. הביולוג הגרמני קרל פון פריש איפיין את שפת המחול וההתמצאות של דבורים ואף זכה על כך בפרס נובל בשנת 1973 עם עוד שני מדענים נוספים. פון פריש זיהה שהריקוד מספק מידע הגעה לצוף וכולל ווריאציות ריקוד המספקות אידיקציות על מרחק, זוית ביחס למיקום השמש ואף אינדיקציה על איכות הצוף. למרות שישנם מדענים החולקים על כך בטענה שהריקוד בסך הכל משחרר ריח המכוון את הדבורים לצוף ואינו מהוה שפה כלל.

חוקרים גילו שלקופים מסוימים יש מילות אזהרה קבועות לסכנות השונות המעוררות הנחייה לפעולה לקבוצת הקופים לנהוג באופן ספציפי בהתאם למילת האזהרה. למשל התנהגות הקבוצה לאחר אמירת מילה ייחודית גורמת להם להסתתר במעלה העצים במקרה בו המתריע מזהה נמר מגיח מהקרקע או הסתתרות על הקרקע במילת התראה על עוף טורף וכדו'. אבל גם במקרים אלה אינם עדות לקיום מורכבות של שפה. המילים עוסקות ב-"כאן ועכשיו". בסכנה מיידית של מקרים ותגובות ולא מעבר לכך.

ישנם בעלי חיים שמתקשרים בצלילים שאינם נשמעים על ידי בני אדם. פילים למשל רגישים לקולות בתדרים מאוד נמוכים ולויברציות מהקרקע שמועברים על פני מרחקים ארוכים מאוד. תדרי קול נמוכים עשויים להיקלט על פני מרחק של כעשרה קילומטרים וקולות או וויברציות ניתנים לזיהוי במרחקים ארוכים אף יותר. בשיטת תקשור זו קבוצות פילים הנעות באופן יומי על פני מרחקים ארוכים בחיפוש אחר אוכל ומים מאותתות לקבוצות פילים אחרות על חלוקת אזורי מחייה.

אילוף דולפינים לצורך מופע כרוך בלימוד עשרות סימנים מורכבים לצורך ביצוע פעלולים. המאלפים מלמדים את הדולפינים שפת סימנים וקולות מורכבת המעידה על הבנת וואריאציות ורבליות גבוהה וזיכרון מרשים כך שבקשה המורכבת מרצף סימנים מובילה לביצוע שורה ארוכה של פעלולים המובנים על ידי הדולפין כמשימה יחידה אחת ארוכה. הדולפין אף מסוגל להבחין בסדר הוראות כסדר לביצוע פעולות. כך שכשסדר ההוראות משתנה כך ישתנו גם הפעולות של הדולפין. גם כאן ייתכן שאכן העובדה שלדולפינים מסוגלות ללמוד בשבי את מה שנדרשים מה שמעיד על אינטלגנציה גבוהה אבל אין זה אומר שהם עושים שימוש בשפה מורכבת בסביבתם הטבעית מעבר לצרכי הישרדותם.

בשנות החמישים קית' וקטרין הייז החלו בניסוי שפתי עם שימפנזה בשם וויקי. וויקי גדלה ממש כילד נוסף עם ילדיהם של הזוג הייז, אבל לאחר כ-4 שנים אוצר המילים של וויקי כלל בסך הכל כמה מילים בודדות. תגליות מאוחרות יותר הובילו להבנה שמבנה הפה והלוע ומצב סימפטומאלי נוירולוגי הדומה לאפאזיה אינם מאפשרים לשימפנזה עושר הפקת צלילים ואפשרות דיבור. יתכן שבעלי חיים מפתחים חשיבה מורכבת ועשירה אבל אינם מסוגלים להביע אותה. אולם כידוע ישנן שפות סימנים שלא מערבות דיבור כלל וכך החלה ד"ר פני פטרסון את הניסוי המפורסם עם הגורילה קוקו בשנת 1972. פטרסון ידעה שקוקו לא תוכל לדבר אז החלה ללמד אותה את שפת הסימנים האמריקאית כדי להוכיח שלבעלי חיים יש יכולות שפתיות מורכבות גם אם אין להם את המכניקה הדרושה לדבר.

ואכן ניסויים הראו שניתן ללמד קופים מסוימים כגון שימפנזה וגורילה לתקשר בסוג של שפת סימנים.  שימפנזה בשם וושאו היתה מסוגלת לצרף סימנים לכדי ביטויים מורכבים ומקוריים כגון "בבקשה פתח מהר". והגורילה קוקו הבינה כ-1000 סימנים וכ-2000 מילים באנגלית. היא אף התייחסה בשפת הסימנים לחתול שאהבה שמת ובכך הדגימה יכולת לשוחח על דברים דמיוניים שאינם קיימים. אולם יש לציין כי גם וושאו וגם קוקו התשמשו בשפות שפותחו על ידי בני אדם ולא שפה בטבעית משלהם. הם לא יכלו לספר מה אכלו אתמול ואם זה היה טעים וכן הם לא היו מסוגלים לרכל על סביבתם.

תקשורת בולטת בין בני אדם לבעלי חיים נפוצה בתקשורת עם חברו הטוב ביותר של האדם, הכלב. כלבי רועים בעיקר מגיעים למיומנות מרשימה בקבלת הוראות והובלת עדרים. הם מסוגלים לקבל את אותן ההוראות במילים או בשריקות מה שאולי הופך אותם לרב לשוניים כשמסיבה לא ברורה נראה שהשריקות אפקטיביות יותר ממילים. אבל למרות שניתן לתת הוראות לכלבים הם לא יבינו אם נספר להם מה אכלנו ואם זה היה טעים.

שפה היא אמצעי מורכב מאוד של תקשורת שכנראה מביא לידי ביטוי יכולות מוחיות ואינטלגנציה שלא קיימת בבעלי חיים. מאפייני שפת בני האדם אינה רק שונה בזה שיש לנו יותר סימנים/מילים מאשר לחיות. בשפה אנושית מורכבת מתקיימים העקרונות הבאים:

  1. השפה כוללת קבוצה סופית של אלמנטים כגון קולות, אותיות או תנועות שניתן לשלבם לתקשור אינסוף של רעיונות.
  2. לשפה יש מערכת חוקים, תחביר, הקובע איך לשלב את האלמטים.
  3. קיימת היכולת להשתמש בשפה להעברת מסרים מורכבים ומועילים.
  4. קיימת היכולת להשתמש במערכת שפתית זו על מנת לשוחח על דברים דמיוניים שאינם מוחשיים.

נראה כי תקשורת בעלי חיים אינה מקיפה את ארבעת העקרונות הללו. בעיקר נראה כי בעלי החיים מתקשרים אודות דברים בהווה בלבד – שפת בעלי החיים מערבת רגש (סכנת טורפים, גודלם וצורתם, מקורות אוכל וכדו'), אוטומטית ומורכבת מסימנים/קולות החוזרים על עצמם. בנוסף לכך הצורך האנושי לאינטראקציה ולשתף באמצעות דיבור נראה ייחודי לנו.

למרות שניתן לזהות מרכיבי שפה מסוימים לא ניתן למצוא את כל ארבעת מרכיבי השפה אצל בעלי חיים וגם היכולות המרשימות של וושאו וקוקו אינן מגיעות לרמה של ילד קטן בן שלוש. כמו כן תכני התקשורת בין בעלי החיים בטבע נראה כעוסק רק בתחום הקיום המיידי ולא מעבר לכך.

המוח האנושי מסוגל לקחת מספר סופי של אלמנטים וליצור מתוכו מספר אינסופי של מסרים. ניתן לנסח ולהביע משפטים מורכבים ואף מילים ורעיונות שלא היו קיימים קודם לכן. אנו עושים שימוש בשפה לשוחח על אינסוף נושאים ועל עולמות דמיוניים ואפילו כדי לשקר. ניתן אפילו לומר שמאמר זה כולל משפטים שלא נאמרו בעבר אבל יחד עם זאת לקורא אין שום בעיה להבינם. בניגוד לכך שפת בעלי החיים מונוטונית ומורכבת רק מסימנים החוזרים על עצמם.

מבחן טיורינג מציע שיטה לבדוק אם מחשב יכול לחשוב. המבחן לא עונה על השאלה האם מחשבים חושבים הוא עונה על השאלה האם ניתן לתכנת מחשב כך שתיווצר האשליה אצל האדם המשוחח עם המחשב כאילו הוא מדבר עם בן אדם ולא מכונה. אם משליכים זאת על בעלי חיים, אז כנראה שלא ניתן לייצר אשליה אצל בן אדם המשוחח עם שימפנזה שהוא משוחח עם אדם אחר. ניתן אולי לייצר אשליה שמשוחחים עם ילד רך. אבל מצד שני המכונה לעולם לא באמת מבינה היא רק יוצרת אשליה שהיא מבינה אולם השימפנזה כנראה מבין את תוכן השפה המצומצמת שלימדו אותו. ולמרות השוני העצום ישנם בכל זאת קווי דמיון בין שפת בני אדם לשפת החיות ואולי זה חלק מרצף שפתי שקיים אצל כל בעלי החיים ששיאו נמצא באדם.

שלא כמו כל יצור אחר בעולם, בני אדם יכולים ללמוד ולהבין מבלי לחוות דברים בפועל אלא רק בכוח הדמיון. היכולת האנושית, הייחודית לנו, לדמיין את מה שאיננו מהווה את הבסיס לכל ההמצאות והחידושים. בכך אנו שונים לגמרי מבעלי חיים וזה גם מה שיוצר את הפער השפתי. ייתכן שמדענים עדיין לא פענחו את שפת בעלי החיים. ייתכן שישנם לבעלי החיים מערכת שפתית מורכבת שמביעה יותר מאשר את הכאן והעכשיו אבל לאחר חקר של כמאה שנה נראה שלמרות שיש לבעלי חיים רבים מנגנוני תקשורת עשירים ואולי הם אף מסוגלים לחשוב מחשבות עמוקות, אין זה נראה שיש להם שפה מורכבת מספיק המאפשרת להעביר מחשבות בניהם באופן עשיר ומגוון כמו אצל בני האדם.

Animal-Language
Photo by Kai Wenzel

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.