קשה למצוא דברים מהנים יותר מאשר רכילות עסיסית…
כמעט כולם מרכלים זה בא לנו בטבעיות עד שאנחנו כמעט לא מודעים לזה. ניתן לאפיין יותר ממחצית זמן השיחה שלנו כרכילות. ברוב המקרים הרכילות היא אודות אנשים שאנחנו מכירים ורק החלק הקטן מהרכילות עוסק באנשים מפורסמים. רוב הרכילות היא חיובית או ניטרלית. ולמרות זאת בכל הדתות הרכילות נחשבת כחטא.
מחקרים של אוניברסיטת קליפורניה מראים שרכילות מורידה מתחים, משפרת את הביטחון העצמי, מחזקת חברויות, מניעה את שוק המניות, משפיעה על בוחרים, משנה את האופן בו אנו רואים אחרים והאופן בו החברה רואה אותנו. למרות מה שמקובל לחשוב – גברים מרכלים כמו נשים רק שגברים מרכלים יותר בנושאים מסוימים כגון ספורט ופוליטיקה.
פרוגסטרון הוא הורמון נשי המפחית חרדות ומחזק קשרים חברתיים. בשעה שנשים מרכלות רואים עליה ברמת הפרוגסטרון ביחס לאלה שלא מרכלות. וכך גם יש עליה בהורמוני הנאה (דופמין, אוקסיטוסין, סרטונין) אחרים ואף ניתן לזהות חלקים מסוימים במוח המשויכים לרכילות. אזורים מסוימים במוח של רכלנים פעילים בממוצע גדול יותר משל אלה הממעטים ברכילות.
הרכילות משגשגת ביישובים קטנים ומבודדים. ובמדינות טוטליטריות הרכילות לעיתים אף מדויקת יותר מהמידע המופץ מהשלטונות. הרכילות היא חלק משמעותי מהחיים וקיימת בכל מקום, בין אם זה באוניברסיטאות, במקומות עבודה, בדיור מוגן ובבתי הכלא. בכל מקום שבני אדם מצויים, שם נמצא רכילות.
מחקר הראה שהיצירתיות בחברות יורדת ככל שקיימים בהן יותר איסורי רכילות. כלומר נראה כי יש מתאם בין רכילות ליצירתיות.
יש הסוברים שאף לבעלי חיים אחרים כגון שימפנזה ודולפינים יש סוג מסוים של העברת מסרים רכילותיים אך זו השערה בלבד.
רכילות ניתנת להגדרה כשיחה כתובה או מדוברת (בד"כ שיפוטית) אודות חייהם הפרטיים של אחרים שאינם נוכחים. לרכילות יש בד"כ מקור מזוהה ולשמועות אין. לרכילות יש איזשהו בסיס אמיתי ולשמועות בדרך כלל אין.
הרכילות קדמה למדורי הרכילות שבעיתונות ובמדיה. אנשי מערות כנראה שהשתמשו כבר ברכילות כדי להודיע על סכנות ולסייע בהישרדות וכנראה גם על האישה שבמערה הסמוכה…
מאז, הרכילות הלכה והתפתחה כמנגנון הפצת מידע בתוך קבוצות חברתיות, מנגנון שמחזק קשרים חברתיים שפעל להגדלת גדלי הקבוצות והשבטים, ייצר תהליך שיפוטי קיבוצי בעל השפעה על הפרטים שבקבוצה ועל פי מחקר של אוניברסיטת אמסטרדם הרכילות פעלה למנוע מהפרטים להשתמט מאחריות – מה שניתן לראות עד ימינו אנו.
הרכילות, כשאינה ניטרלית, היא פעולה תחרותית נגד האחר (מושא הרכילות). ותוך כדי פעולת הרכילות מחזקת יחסי קירבה בין דובר הרכילות והשומע.
אנחנו כנראה בנויים לרכל אבולוציונית. רובין דנבר (אנתרופולוג) טוען שהשפה התפתחה במידה רבה בגלל הצורך הגובר ברכילות. רכילות כמו סיפורי היסטוריה ומיתולוגיה מגבשות קבוצות וגם עושות שימוש בשפה כדי להשפיע על תהליכים המתרחשים בקבוצה. תהליכי גיבוש קבוצה שמקורם ברכילות עשויים לגרום להפרדה בין קבוצות שבסופו של דבר ישפיעו על תהליך התפתחות דיאלקטים שונים ושפות שונות.
ישנה טענה שה-social grooming שהיה כלי לווסט מעמדות ויחסי קירבה בתוך בקבוצה של בעלי חיים הפך לא יעיל ככל שהקבוצה גדלה וכך עלה כוחה של הרכילות שהיא שיחה על תכונות של האחר ומשמעותן להתנהלות הקבוצתית. אם כך, האם העלאת פוסט באנגלית או שימוש בגוגל טרנסלייט להגיב לפוסט בסינית הוא סוג של social grooming מודרני בכפר הגלובלי שלנו?
המוח האנושי מחווט כדי לחפש רכילות ולהנות ממנה. פסיכולוגים באונ' טקסס אוששו במחקר את שידוע לכולנו שרכילות שלילית מושכת הרבה יותר מאשר רכילות חיובית. אנו נוטים להימשך יותר לרכילות שלילית מעדיפים את הסקנדלים ואף נוטים להדהד יותר את אותה רכילות שלילית.
הרכילות התפתחה כמנגנון שליטה בהתנהגות האנושית. נושא הרכילות עוסק בציפיות וסטנדרטים של התנהגות תוך פגיעה בצד שלישי אבל כתוצאה מכך מתקיים סוג של דיון על מה מקובל ונכון ומה לא (בארגון, בקבוצה, בקהילה) גם ללא כללים כתובים. זה תהליך שמייצר קואליציות המאפשרות שינויי מצב שליטה בארגון או בחברה.
כשהחלשים בחברה מתחילים תהליך של רכילות שלילית על החזק שבקבוצה, זה עשוי בסופו של דבר לגרום לריסונו משום שבסופו של דבר החשש מכוחה של הקבוצה מדרבן אפילו את החזקים שבקבוצה. זה סוג של אבולוציה שאפשר את ההתמודדות עם השליט של הקבוצה שמוטמע בנו כתהליך הישרדותי.
הרכילות מייצרת ברומטר המבקר את מה שמתחולל מתחת לפני השטח וגם מנחה אותנו איך כדאי לנו להתנהג בקבוצה כדי שלא ירכלו עלינו ויפגעו בנו. וכתוצאה מכך אנחנו מקדימים רפואה למכה כדי למנוע מראית עין. זה מסייע לנו לשרוד ומרסן את התנהגות הקבוצה.
יש שמנצלים את כוח הרכילות על ידי יצירת שמועות שמקורן שיקרי על מנת לזעזע את האיזון הקבוצתי על פי אינטרסים ולהשיג שליטה. כמובן שיש בכך סיכון שבמקרה והשקר יתגלה זה יפעל על השקרן כבומרנג. במקרים שכאלה אדם נוטה להצדיק את הרכילות השקרית מתוך אמונה שהוא יותר טוב מהאחר או שרעיונותיו צודקים יותר משל האחר ובכך יצדיק שקר או מניפולציות כדי להתמודד עם הרע האמיתי שהוא מיוצג על ידי האחר. גם בהיבט המקצועי כדי לקדם עניינים צריך קואליציות צריך יכולת להפעיל אנשי מפתח והרכילות מהווה מנגנון מפתח לשנות מאזני כוח בארגון.
בשנים האחרונות בולט מאוד השימוש ברישות עסקי (business networking) לצורך קידום עסקי. מסתבר שהיכולת לייצר קשרים עסקיים בתוך הארגון ומחוצה לו תלויה לא מעט ביכולת לרכל.
יובל נח הררי לקח את הרכילות שלב נוסף. לטענתו רוב שימושי השפה זה רכילות. כולם מרכלים מהאנשים הפשוטים עד לפרופסורים ושופטים עליונים. כשמתבוננים באנשים משוחחים, לא משנה מי ומתי, הם קרוב לוודאי מרכלים.
"מרכלים על הפרופסורית שבעלה בוגד בה, על המריבה האיומה שפרצה בין הדיקן לראש החוג, או על השמועות המתרוצצות שאדם זה מעל בכספי קרנות המחקר שלו" (עמ' 33)
הררי טוען שההתקדמות האנושית הגדולה עם המהפכה הלשונית שבידלה את ההומו-סאפיאנס משאר מיני האדם ושהפכה אותו לשליט העולם איננה קשורה להעברת אינפורמציה לגבי מאורעות בטבע (מה שהוא מכנה "יש אריה ליד הנהר"), אלא לאפשרות שנפתחה בפניהם לרכל על אחרים בתוך הקבוצה, ומתוך כך גם להגדיל את גודל וכוח הקבוצה.
הרכילות מותרת בהלכה היהודית בתנאים מסוימים, למשל כדי להזהיר מסכנה כגון למנוע מאדם להיכנס לעסק עם אדם מפוקפק שידוע שיגרום לו להפסד. כלומר במקרים מסוימים מותרת רכילות לכתחילה אבל גם אז יש לכך 5 סייגים:
1) יש לבדוק לעומק אם אכן יש בזה סכנה או שזה פרי הדמיון הנובע מהסתכלות מוטעית.
2) אין להגזים עם הסכנה יותר ממה שהיא כדי למנוע הוצאת שם רע.
3) יש להיות מודעים לפוטנציאל הנזק, לכוון רק לתועלת ולא לפגיעה אישית ונקמנות.
4) יש להשתדל עד כמה שניתן להוביל לתוצאה הסופית מבלי לחשוף גנות.
5) אין לגרום למושא הרכילות נזק יותר מכפי הדין.
כלומר רכילות בתנאים מסוימים מותרת גם בהלכה. הבעיה היא שהאינטרסים והאידאולוגיות מעוורות את דובר הרכילות להצדיק את הרכילות גם כשאפשר ועדיף להימנע ממנה.
גם בתחום המשפט הרכילות לעיתים מוצדקת. למשל, לאחר שפיטר עובדת אסף מנהל את הצוות ומתח עליה ביקורת נוקבת תוך שימוש במילות גנאי. בעקבות זאת תבעה העובדת את המנהל על הוצאת שם רע. בית הדין הארצי לעבודה דן בכך ולמרות שביקר את הסגנון הוא דחה את התביעה בכך שהדברים נאמרו כטכניקה ניהולית שמטרתה להתוות את הנורמות בארגון.
הרכילות אכן מובנית בטבענו. היא איננה כולה שלילית ולעיתים יש הצדקה לרכל. אינני בטוח שהרכילות היא שהניעה את המהפכה הלשונית אבל היא בהחלט תרמה ותורמת להתפתחות השפה והאנושות.
